<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אמרינן במסכת סוטה (ד' ב') שמים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק, פירש בערוך (ערך מי) שלא יצאו מים חוץ לזרוע שלא רחץ אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים, ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו (רמב"ם ברכות פ"ו הל' ט"ז), ותנן במסכת ידים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד לפרק וחזרו ליד טמאה זהו גרסת רש"י במסכת סוטה וכך הביאה בספר התרומה (סימן ע"ח). אבל בסדר המשנה דמסכת ידים (פ"ב מ"ג) גרסינן הידים מטמאין ומטהרין עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה, פירוש לפי גירסא זו אין הידים מטמאות משקין אלא עד הפרק אבל משקין שנגעו חוץ לפרק טהורין וכן אין מים שניים מטהרין את הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק אבל נפלו עליהם חוץ לפרק אין מטהרין אותם וחוץ לפרק דרישא וסיפא הוא שהיה תחילתן תוך הפרק ויצאו אחר כך חוץ לפרק לפיכך ברישא טהורה שמים השניים הטהורין הם לבדם יצאו חוץ לפרק ושם לא קבלו שום טומאה אבל בסיפא שמים הראשונים הטמאים יצאו חוץ לפרק והשניים שיצאו אחריהם לא טהרו שם כאשר בארנו לפיכך כשחזרו ליד טמאה וכשיטה זו פירש רבינו שמשון בפירוש טהרות.
הנוטל את ידיו צריך לנגבן תחילה בטרם יאכל, ואמר רבי אבהו בפ"ק דסוטה דכל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא (ע"פ רמב"ם ברכות פ"ו ה"כ). וראיתי בתוספתא (ידים פ"ב ה"א ע"ש) שהמטביל את ידיו אין צריך להגביה את ידיו ולא לנגב את ידיו.
<h2>דף לב.</h2>
תנן התם במסכת סוטה ואלו נאמרין בכל לשון קריאת שמע ותפלה וברכת המזון.
